פֶּרֶק 5: לְאַפְשֵׁר מָקוֹם

הַמֶּרְחָב הוּא מַשֶּׁהוּ עַצְמָאִי, הוּא מַשֶּׁהוּ חַי שֶׁקַּיָּם בֵּין שְׁנָיֵינוּ, אֲנִי לֹא יוֹצֵר אוֹתוֹ, אֲנִי רַק מוֹרִיד מִמֶּנּוּ אֶת הָאָבָק וְחוֹשֵׂף אוֹתוֹ, הַסַּקְרָנוּת שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ מְנַסָּה לְגַלּוֹת אוֹתוֹ וְצָרִיךְ לִלְמֹד לָתֵת זְמַן, כְּדֵי שֶׁהַמֶּרְחָב בֵּינֵנוּ יוּכַל לְהִתְעוֹרֵר.

על הפרק:

למרגלות “סבא תות”, עץ תות ענק בלב נוף גלילי טבעי, פגשנו את אוריה צור שישתף אותנו על סודות המרחב, על יצירת אינטימיות בקבוצה גדולה ואיך כל זה מחולל השראה. כמי שיוצר מרחבים של שירה ותפילה מקודשת ועומד בקדמת הבמה אוריה שוחח איתנו על ההתבטלות שלו למוזיקה ולניגון שבא מן החיים וההוויה כולה ניגון שיכול לשמוע כל מי שיאפשר לעצמו להיות יותר קשוב…

נושאים שעלו: מרחב משותף | מפגש השראה | נוכחות ברגע | סקרנות | מידע פנימי | ועוד...

פרק 5: אוריה צור

לאפשר מקום להשראה